בלוג

פוסטים נבחרים
ארכיון
עקבו אחרי
  • Grey Facebook Icon

בשורה על מות הורה והתערבות מוצעת בביה"ס

בשורה על מות הורה, הינה דבר מאוד מאוד קשה. גם למבשרים, גם לסובבים את הילד (חברים

לכיתה, מורים, משפחה ועוד) ובוודאי לילד עצמו.

אצל כל אחד זה יכול לגעת בסיפור האישי שלו סביב אובדן, ויש לכבד את העובדה כי כל אחד מגיב

אחרת. יש ילדים שרוצים להמשיך בשגרה, לשחק ולא לשמוע פרטים על מות ההורה, ויש כאלו

שרוצים את קרבת ההורה שנשאר או כל דמות מבוגר אחרת, ומחפשים תמיכה ועידוד. הרבה מזה

תלוי באופיו של הילד ובסביבה בה גדל. כמובן, שלטווח הארוך, תהליך של אבל הינו חשוב, אך

ברגעים הראשונים יש לכבד את הדרך של כל אחד באופן הוא מתמודד עם האובדן.

פרט לילד, יש עוד מעגלי פגיעות שעלולים לחוות גם כן קושי. בין אם זה מעלה סיפור אישי של אובדן של סבתא, סבא, חבר, אחד, ובין אם מגביר חרדות לגבי מות הורה. כמו כן, ילדים שקשה להם באופן כללי בשל סיבות אחרות, גם כן יכולים להיות פגיעים יותר באותן סיטואציות. לכן, מאוד חשוב לתת מענה גם לילד שחווה את מות ההורה וגם למעגלים שמסביבו.

ההתערבות הנוכחית נוגעת להתמודדות עם הכיתה, אך יכולה להיות רלוונטית גם להתמודדות

המשפחה והילד:

לפני שקופצים למים, מומלץ לשוחח עם המחנכת ולהבין מה היא מרגישה, מה היא יודעת על מה

שקרה, מי זה הילד, מה הקשר בניהם, מה מידת החוסן שלו. לגבי הכיתה, מומלץ להבין מי הכיתה, מה הכוחות שלה, מה הפגיעות שלה. ככל שאנו מדברים על הדברים, החששות והפחדים נהיים יותר נסבלים.

לאחר מכן, מומלץ לדבר עם הכיתה. שמועות עוברות מהר וכאשר הם אינן מדוברות, הפנטזיות,

החששות, החרדות עלולים להתגבר. לכן כדאי לשוחח עם הכיתה (אפשר גם לכתוב משהו קצר

להורים) לשם שיתוף מידע ענייני, ואפשרות לביטוי רגשות. במידה והילד יהיה בכיתה, יש לשאול

אותו האם רוצה להיות בשיעור בזמן שמודיעים לכיתה או לא. את השיחה הזו מומלץ לעשות בשניים,

מחנכת ויועצת.

בשיחה עם הכיתה המטרה:

  1. לידע בעובדות- על "יוסי" עוברים ימים קשים כי אמא שלו נפטרה ביום חמישי (אפשר גם לשאול בהתאם לגיל, אם אתם יודעים מה זה נפטרה? לילדים יש תפיסות שונות לגבימוות). יש לומר את המינימום ההכרחי- אך לא לטייח

  2. לאחר מסירת העובדות. לשאול אם מישהו רוצה לשאול שאלות? ואז אפשר לעבור לחלקהשני של ביטוי רגשות. אפשר לפתוח בשאלה איך אתם מרגישים? אם עולות חרדות אזאפשר לדבר אותם ולהרגיע (למשל, מה שקרה זה נדיר ולא קורה הרבה), ולהחזירלכוחות של ההתמודדות (כשקשה לך ואת מרגישה ככה, מה עוזר לך?).

  3. לבסוף, מומלץ לאסוף ולסגור את התהליך הראשוני של שיתוף במידע ורגשות, ואחתהדרכים היא באמצעות עשייה. אפשר לשאול את הכיתה איך אפשר לעזור ל"יוסי" וביחד להציע רעיונות. למשל- הכנה של חוברת ציורים וברכות מילדי הכיתה, להזמיןאותו בזמן השבעה ולאחר מכן (כמובן לפי מה שמתאים לו ולמשפחה), לא לצחוק עליו, להיות רגישים בתקופה הקרובה וכל רעיון נוסף.

הילדים יחזרו הבית, ישאלו שאלות ויעבדו, כל אחד בדרכו את מה ששמעו והביעו.

לאחר מספר ימים אפשר לעשות המשך התערבות עם הפסיכולוגית והיועצת במסגרת של מעגל שיח. שוב להעלות את אותם נקודות מהשיחה ולאפשר ביטוי רגשי ולחבר לכוחות ולהתמודדות.

במפגש הכיתתי לאחר הסבב הראשון ניתן לאפשר לילדים שרוצים לחזור לכיתה ללכת, ולמי שרוצה להישאר להמשיך ולדבר. אפשר לחזור על כמה סבבים, אשר במהלכם נעשה עיבוד, שיתוף ותמיכה. במצבים מסויימים מאתרים גם ילדים שמביעים מצוקות רגשיות נוספות ובעקבות כך ניתנת אפשרות להתערב בעוד מישורים.

בכל מקרה של מתן בשורה מומלץ להיוועץ ולהיתמך בגורם מקצועי ע"מ לא להישאר עם זה לבד.